תיאטרון וספרות- מול תגמול מחיאות כפיים נתן אלתרמן והבמה העברית. ספרה של דבורה גילולה.
-אהבתו של אלתרמן לתיאטרון ולאמניו החלה עוד בצעירותו. בהיותו בן 23 הוזמן לכתוב פזמונים לתיאטרון הפופולרי 'המטאטא', מה שהביא לו תהילה וגם פרנסה. 'המטאטא' היה בית ספרו, שם למד את סוד הכתיבה לבמה וגם הכיר את הקהילייה האמנותית של אותם ימים. לאחר שיצא שמו ככותב פזמונים מעולה זרמו אליו הצעות מתיאטרונים אחרים (תיאטרון למיניאטורות 'תיבת נוח', 'כל הרוחות', 'פפיליון') וגם מאמנים שהופיעו בנשפים ובבתי קפה. ב'מטאטא' החל אלתרמן גם לתרגם לבמה, תחום שלא חדל לעסוק בו עד סוף ימיו, ובעבורו זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי. לאחר 'המטאטא' בא תורו של 'לי-לה-לו', תיאטרון שאלתרמן כתב לו פזמונים רבים ומערכונים. בעשור האחרון לחייו כתב אלתרמן ארבעה מחזות באורך מלא, שלושה הוצגו בתיאטרון הקאמרי- "כנרת ,כנרת", "פונדק הרוחות" ו"אסתר המלכה" - ואחד הוצג ב'הבימה' - "משפט פיתגורס". הקאמרי הציג בהצלחה רבה גם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן שאלתרמן תרגם והוסיף לו פזמונים. אלתרמן כתב מחזות עד סוף ימיו, בעיזבונו נותרו שני מחזות לא גמורים: "ימי אור אחרונים" ו"חוף המדוזה". בשנה האחרונה לחייו שיתף אלתרמן פעולה עם הבמאי שמואל בונים בערב פזמונים בשם צץ וצצה. מורשתו התיאטרונית של אלתרמן על כל ענפיה מרשימה מאוד.
בספר צילומים מהצגות וטבלה כרונולוגית של מחזות של אלתרמן והצגתן.
מצב טוב מאוד 192 עמודים.